יום שבת, 6 באוגוסט 2011

השראה כאויר לנשימה


שלום לקוראי הבלוג! עכשיו כשאני יודעת שהמילים הללו לא שטות יתומות ובודדות בחלל הריק של האינטרנט אלא נוחתות היישר אל מסכי המחשב הקטנטנים שלכם, קוראים יקרים שלי, אני כותבת עם מוטיבציה והרגשה נעימה בבטן שמתעלה אפילו על זו שהיתה שם קודם.

בשבועות האחרונים שיגרתם אלי (לשמחתי והפתעתי הרבה!) המון שאלות, כל אחד בדרכו שלו. הרגשתי מוחמאת והתמלאתי ענווה למשמע ביטויי פליאה על כך שלא כתבתי כבר זמן מה. שאלה שחזרה על עצמה המון בזמן האחרון (והאמת היא שגם לאורך כל חיי מאז ומעולם) היא 'מאיפה יש לך את כל הרעיונות האלה?' או 'איך את חושבת על כל הדברים האלה?'... שאלה מצויינת, פילוסופית משהו, שזכתה לצערי באורח תדיר לתשובה האינפורמטיבית המהממת 'מממ... לא יודעת'.
ואני באמת לא יודעת, או נכון יותר לומר – לא ידעתי, עד שהחלטתי שבא לי לדעת וישבתי לחפור קצת בתוך תוכי עם השאלה הזו בראש. אני חושבת שהכמיהה לידע וליצירה ותרגום שלהם לאומנות בת קיימא ו\או לפרנסה ממקצוע יצירתי הם תוצאה של המון משתנים. חלקם בשליטתי (כמו מחקר שאני עושה באינטרנט ובספרים בכל פעם שאני נתקלת באדם או ביצירת אומנות שמעוררים בי סקרנות והשראה) וחלקם תוצאה של מזל \ גורל \ יד אלוהים \ אבולוציה \ אורח חיים 'מעורר השראה'... תלוי את מי תבחרו לשאול.

כשהייתי בת 3 אבא שלי חטף מתוך ידי ציור של ליצן שציירתי בטושים צבעוניים על נייר מדפסת של פעם (כזה  שבא בגליל, עם החורים בשני הצדדים). אני זוכרת במעומעם שבראש שלי, החלטתי לצייר את אבא שלי עומד ליד הבית שלנו (עכשיו שאני כותבת את זה - העובדה שבחרתי בדמות של ליצן עבור אבא שלי היא פרוידיאנית משהו, אולי נדבר על זה קצת בפוסט אחר...). הוא שמר את אותו ציור במשך שנים, וכשהייתי בערך בת 10 מצאתי אותו נח בין דפי קלסר מאובק בחדר העבודה בבית שלו, שכבר מזמן לא היה הבית שלי (אולי נדבר גם קצת על גירושים בפוסט אחר). הוא הסביר לי אז, ששמר את הציור כי הוא היה המום מכמות הפרטים שיצקתי לתוכו בכנות ותמימות של פעוטה. המודעות שלי לעולם שסביבי היתה כל כך מפותחת ועשירה מבחינה ויזואלית, רחוקה מאוד (מסתבר) מהמודעות ש'אמורה להיות' לילדה בגיל הזה. בעוד שחברי בגן ציירו את הוריהם כדמויות בעלות ראש וגפיים בלבד (עם רגליים ארוכות הנמתחות בקו ישיר לקרקע היישר מתוך הראש, כמו בלון על חוט) לליצן שלי היה צוואר.  היו לו גם כתפיים, זרועות וחמש אצבעות בכל כף יד ורגל. היה לו ג'קט מחוייט עם עט שהונח בכיס השמאלי (ממש כמו שתמיד היה לאבא שלי) והוא עמד ליד בית עם גג וחלונות עם וילונות, שלצידו גינת פרחים בשלל צבעים וצורות. לכל פרח ציירתי אבקנים בצבע אחר ועלי כותרת בגודל זהה. לליצן היו גבות עבותות מעל העיניים, ופה מתוח וחף מכל סימן לחיוך (שוב, ממש כמו לאבא). אין ספק שבמקרה שלי, לגנטיקה תפקיד חשוב בנטיה הטבעית שלי להתבטא דרך אומנות. לשמחתי, ירשתי מאבא את התשוקה לכל תחומי האומנות. אני שמחה אפילו יותר על כך שהשכלתי לרשת תכונות באופן סלקטיבי, ואני גם מצליחה לחייך הרבה יותר ממה שאני זוכרת שהוא חייך מעולם (ותודה לאל על הגנטיקה של אמא...).
אולם גנטיקה זה לא מספיק.

בצרפתית קיים ביטוי מקסים, שנאמר:  "."Je ne sais quoi בתרגום מילולי, משמעות הביטוי היא "אני לא יודע\ת מה..." אולם הכוונה מאחוריו היא שקיים משהו נסתר מן העין. כאשר מישהו משתמש בביטוי הזה, הוא מתכוון לומר שבנושא עליו מדברים יש משהו קסום, נסתר מן העין, שאין לנו אפשרות לשים עליו את האצבע, משהו 'אחר'. וכך אני מרגישה כלפי הצורך הבלתי נלאה שלי ליצור. זה איננו משהו שאני מגייסת מתוכי בצורה מודעת, אלא משהו שפורץ בלי שיש לי כל שליטה עליו. אני חושבת שאנשים מסויימים רואים את העולם בצורה אחרת ממרבית האוכלוסיה, ועל כן כל ביטוי של ראייה ייחודית זו מקבל מן קסם מיוחד שיוצק לתוכו אותו אדם שהביא אותו אל אויר העולם. 
יש בי סקרנות טבעית מתמדת בכל מה שקשור לאומנות ויצירה, וזה אולי משהו טבוע שקיבלתי במתנה בלי שביקשתי אפילו. אולם הגדולה בעיני היא לקחת את המתנה (שאני רואה יותר כחומר גולמי, פוטנציאל ראשוני) ולתרגם אותה. לתהליך הזה יש מיליון שמות וצורות והוא אינדיבידואלי מאוד. אין נכון או לא נכון, ואין דרך אחת שטובה לכולם.
אני בן אדם ויזואלי מאוד, תמיד הייתי. בנוסף, אני אדם שמאוד אוהב לגעת בחומר ולהתנסות עם הידיים, זו הדרך שלי ללמוד. הידע שצברתי על ידי ניסוי וטעיה (ועוד ניסוי, ועוד אחד, ועוד אלף 'טעויות') גדול לאין שיעור מהידע שצברתי מקריאת ספרים או התבוננות גרידא. אחד הדברים החביבים עלי בעולם, הוא לקחת טכניקה או ידע שכבר קיים ולתרגם אותם למשהו חדש, שלי. לתהליך האמורפי וההזוי הזה, שלא באמת ניתן להגדירו במילים בצורה שתהיה נכונה בצורה אבסולוטית אני בוחרת לקרוא 'קבלת השראה'. השראה היא הנצנוץ הראשון, ההפריה הכי קדומה של מה שיהיה בסופו של דבר יצירה חדשה. איך אני מקבלת או מתרגמת השראה?... רק אלוהים יודע. אבל החלטתי לנסות להסביר. שיהיה לי בהצלחה.


לאחר שכבר בגיל 3 התגלו אצלי סימנים שאני עתידה להיות (אבוי לזוועה) אמנית ולא רופאה או מדענית חלל, סבתי ההורסת (מהצד של אמא דווקא) החליטה שאם הנכדה רוצה ללמוד לעבוד עם הידיים – צריך להתחיל מוקדם. בגיל 6 המופלג, הרבה לפני שהיכולות המוטוריות שלי אפשרו זאת, ניג'סתי וניג'סתי וניג'סתי עד שלבסוף היא הסכימה ללמד אותי לסרוג. סבתא נהגה לסרוג מפות שולחן עצמות עם טריליוני פרטים קטנים ועדינים. בנוסף, היא היתה תופרת מעולה ותפרה לעצמה את כל הבגדים שלא מצאה בחנויות. לכל הדובים שלי היו סוודרים ומכנסיים עם כיסים וכפתורים, ואני התעקשתי לקחת  חלק פעיל בתענוג הזה. כמובן שנכשלתי כישלון חרוץ וחוויתי תסכול רב, שהתבטא בעיקר בדמעות תנין והשלכה של אינספור מסרגות מהחלון בקומה הראשונה בבית סבתא. אולם מאוחר יותר בחיים, כשהגוף הדביק את הפער עם המוח והידיים היו יציבות יותר, שלטתי על המסרגה ביד רמה עד שהשתעממתי והחלטתי לקחת את מלאכת סבתא כמה צעדים קדימה.

סריגה, צילום ועיבוד: קארין בוש.

הקקטוסים הנ"ל הם תוצאה של אובססיה בת חצי שנה שפיתחתי לטכניקת סריגה מיוחדת מיפן הנקראת 'אמיגורומי'. אמיגורומי היא בעצם טכניקה המאפשרת סריגה תלת מימדית, בניגוד לסריגה קונבנציונלית הנסרגת בצורה שטוחה בלבד. אפשר לקחת את הטכניקה הזו למיליון מקומות ורוב האנשים העוסקים במלאכה יוצרים דווקא בובות וחיות סרוגות. הדרך שלי לקחה אותי לסריגת קקטוסים. בכל כמה חודשים הייתי מוצאת לי מלאכה חדשה שתשאב אותי אליה ותירק אותי החוצה בחזרה רק כשארגיש שמיציתי, ושאין עוד מה ללמוד. להפתעתי, מקצוע האיפור לא נמאס עלי כל כך מהר ומצאתי את עצמי נשאבת עוד ועוד.

השראה לאיפור חדש יכולה להגיע אלי מכל מקום. הטקסטורה של גזע עץ שיש לי מתחת לבית, ששמתי לב אליה רק כשהכלבה שלי הואילה להשתין על אותו עץ יכולה להפוך לרעיון לאיפור חדש, או לאלמנט בעבודת איפור מורכבת יותר שאני עובדת עליה. לרוב, אני אוהבת לשאוב השראה דווקא מתחומים שכלל אינם קשורים לאיפור אבל מדי פעם אני מוצאת באחד מ'סיבובי הקניות' שלי באיטרנט הפקות מטריפות שקשה לי להישאר אדישה אליהן.


את ההפקה הנ"ל מצאתי דרך קבוצה שאני חברה בה בפייסבוק המעלה על בסיס יום יומי אלבומים עמוסים בחומר למחשבה ועוסקים כמעט בכל תחומי האומנות (איפור, צילום, ארכיטקטורה, אומנות קלאסית, פיסול, עיצוב גרפי, עיצוב תעשייתי עיצוב אופנה ועוד המון...). שמה של הקבוצה היא Design Dautore, אני ממליצה בחום על ביקור + לייק.




לפני כמה חודשים החלטתי לחפש דרך להטמיע דוגמנית בתוך קיר בעזרת איפור (כן, זו בדיוק המחשבה שעברה לי בראש). היה לי אימג' ברור מאוד בראש של מה שאני רוצה ליצור, אבל מעולם לא ניסיתי ליצור פרויקט בסדר גודל שכזה. שיטה בדוקה (שלי) לדיג אינטרנטי מוצלח היא כדלקמן: אני פותחת את כל הבלוגים החביבים עלי בכמה וכמה חלונות שונים. בכל בלוג, אני ניגשת לרשימת הבלוגים שאותו בלוגר עוקב אחריהם, ופותחת כמה חלונות נוספים  עם בלוגים מהרשימה הזו. התהליך הזה חוזר חלילה עד שאני מוצאת משהו שמטריף את דעתי ואוחז בי ולא מרפה (במקרה הטוב) או עד שאני קוראת כמה פוסטים מגניבים של בלוגרים מסביב לעולם (במקרה הפחות טוב).  כך למשל מצאתי את אמה האק, אמנית אוסטרלית ששינתה לחלוטין את הצורה בה אני רואה איפור גוף.

איפור וצילום: אמה האק Makeup & Photography by Emma Hack
אמה היא מאפרת שהחלה את דרכה באיפור יופי 'קונבנציונלי' והמשיכה אותה כאמנית ציורי פנים במסיבות יום הולדת של ילדים. בשלב מסוים בקריירה, החליטה לשים דגש גדול יותר על הצד האומנותי יותר שיש לציורי גוף והחלה ליצור ציורים על גבי דוגמניות בתחרויות שונות. כיום, אמה נחשבת לאמנית מהשורה הראשונה בעולם האיפור בכלל ובעולם איפור הגוף בפרט. העבודות הבאות לקוחות מסדרה של צילומים (אה כן, היא גם צלמת...) שיצרה בהשראת חיי הטבע של אוסטרליה מולדתה.


איפור וצילום: אמה האק Makeup & Photography by Emma Hack

איפור וצילום: אמה האק Makeup & Photography by Emma Hack

איפור וצילום: אמה האק Makeup & Photography by Emma Hack

איפור וצילום: אמה האק Makeup & Photography by Emma Hack

איפור וצילום: אמה האק Makeup & Photography by Emma Hack

את הרומן שלי עם אלכס בוקס, מאפרת בריטית ואמנית בחסד עליון התחלתי כשחיפשתי מידע אודותיה לטובת כתבה שהכנתי לאתר האינטרנט של ירין שחף. אלכס היא, לדעתי האישית, אחת האמניות הכי גדולות של הדור הזה. עבודות שלה ניתן לראות בדף הפייסבוק שלה, אבל אני בחרתי דווקא להביא לכם כאן קמצוץ מהאיפורים שהיא יצרה עבור הקולקציה האחרונה של חברת 'אילמאסק' הבריטית, לה היא משמשת מנהלת קריאייטיב ומאפרת ראשית.
איפור: אלכס בוקס ל'אילמאסק'
אילמאסק, בהנהגת מוחה המטריף של הגב' בוקס, חרטה על דגלה את בשורת האיפור האינדיבידואלי. הם מספקים איפור לילה בלבד, כלומר איפור המיועד למסיבות קונספט ואירועים ייחודיים. בין לקוחותיהם הנאמנים אפשר למצוא מלכות דראג, דיוות של עולם הבורלסק, אמנים שונים ועוד שלל טיפוסים גותיים וטיפוסים צבעוניים אחרים.

איפור: אלכס בוקס ל'אילמאסק'
איפור: אלכס בוקס ל'אילמאסק'
איפור: אלכס בוקס ל'אילמאסק'
איפור: אלכס בוקס ל'אילמאסק'

אני לא יודעת אם הצלחתי לספק לכם הצצה אל תוך עולמי הפנימי הרווי בדמויות ותמונות כמו אלה המופיעות כאן, אבל לי הפוסט הזה עשה חשק ללכת לשחק עם קצת איפור... נתראה בקרוב.
יש לכם עוד שאלות? אשמח לענות. השאירו לי תגובה.

2 comments:

  1. היצירתיות שלך ושבך.............זועקת לשמיים - תוציאי אותי..תוציאי אותי. אז....תוציאי אותה בהצלחה....ליליאן

    השבמחק
  2. אני על זה! :) תודה ליליאן

    השבמחק