יום שבת, 13 באוגוסט 2011

Kytoko Karine, Kytoko




השבוע איפרתי על סט הצילומים הכי מרגש שיצא לי להיות עליו מאז שהתחלתי את דרכי כמאפרת. תחילת הסיפור שהוביל ליום הצילומים הוא לפני כ-13 שנים, במדינה לא כל כך רחוקה מכאן.

אמה מקימבה וקארין בוש, תל-אביב 2011
בשנת 1998 פרצה מלחמת אזרחים קשה ועקובה מדם ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו. המלחמה שהתבשלה במשך כ-20 שנים לפניכן, התפרצה בכל הכוח ועירבה לא פחות משבעה צבאות שונים שלקחו חלק במה שספרי ההסטוריה מכנים 'מלחמת העולם האפריקאית'. אוגנדה ורואנדה היו שתי המדינות הראשונות מבין שורה ארוכה של שכנות שפלשו אל גבולותיה של קונגו (שנקראה אז זאיר) והפכו את המדינה לאיזור מלחמה עקוב מדם, מהקשים שנרשמו בהסטוריה האנושית. למשך מספר חודשים בשנת 2003 היה נדמה שחלה הפוגה בזעם ובמוטיבציה להילחם, אולם המלחמה נמצאת עדין בשיא כוחה באיזורים מסוימים במדינה. במזרח קונגו מדווחים על מקרי האונס והאלימות המינית הקשים ביותר בהסטוריה של העולם, הן בחומרתם והן בהיקפם. הקונפליקט בקונגו הוגדר כמלחמה הקשה ביותר מאז מלחמת העולם השניה, ומספר ההרוגים במדינה עומד כיום על כ- 5.4 מיליון אזרחים.

אזרחיה של קונגו-קינשאסה (כך היא מכונה בפיהם) שהצליחו להימלט מהמדינה או גורשו ממנה על ידי כוחות הצבא, חיפשו מקומות מקלט במדינות שכנות, קרובות ורחוקות. בתחילת שנות ה-2000 ישראל פתחה את שעריה לרווחה לפליטים רבים מהאיזור לאחר שהמצב במדינה הוכרז כ'שואה אפריקאית', אך מאז מדיניות קליטת הפליטים הוקשחה ונכון להיום רק מספר קטן של מבקשי מחסה מקבל מאיתנו מעמד רשמי של פליט מלחמה.

אמה מקימבה, אישה חייכנית בת 38 הגיעה לעבוד כמנקה בבית הספר לאיפור בו אני עובדת. מאז ומעולם הוקסמתי מאנשים המגיעים לכאן ממדינות רחוקות, במיוחד אלה שאני מחשיבה 'מסתוריות' (אני מודה שלפני יום הצילומים הנ"ל כמות המידע שהיתה לי על קונגו-קינשאסה היתה מביכה ממש. ידעתי שזה באפריקה, קרוב לאוגנדה ו... זהו, פחות או יותר). אמה הגיעה לביה"ס בכל יום ועשתה את עבודתה בזריזות וביוסדיות, מה שהשאיר לה כמה שעות פנויות בכל יום עבודה עד שהגיעה השעה ללכת הביתה. את השעות הפנויות הללו העבירה מול מסך המחשב, או בשיחות חולין עם כל מי שהסכים לשתף איתה פעולה. אני נמניתי על המשת"פים הקבועים של אמה הפטפטנית, וכך נרקמה ביננו ידידות שפרחה תחת מגבלות קשות של שפה (אמה מדברת מעט עברית, מעט אנגלית והרבה שפות שאני לא מבינה). ידעתי שהגיעה מקונגו, ידעתי שיש לה ילדים, ידעתי שהיא גרושה ושאין לה בן זוג כאן בארץ אך פרט לכך לא הצלחתי לדלות ממנה יותר מדי.

לפני מספר שבועות אמה ניגשה אלי והצהירה שיש לה בקשה. היא מבקשת ממני לאפר אותה. 'עכשיו?' שאלתי. 'לא, לא היום אבל רציתי לדעת אם את מסכימה', השיבה לי. אמרתי לה שבעיקרון אני אשמח, אך אני מודה שהבקשה שלה היתה נראית לי תמוהה במקצת שכן המלתחה של אמה כללה בעיקר מכנסי טרנינג מהוהים וחולצות טי שהריחו כמו 4 בקבוקי אקונומיקה. היא לא נוהגת להתאפר כלל ושיערה תמיד אסוף לגמרי וצמוד לחלק האחורי של ראשה. לא היה לי מושג אפילו מה אורכו. כמה ימים נוספים חלפו ואמה ניגשה אלי שוב עם ברק בעיניים כמותו לא ראיתי אצלה מעולם.
'קבעתי לנו יום צילום' אמרה לי, חצי בעברית חצי באנגלית. 'יש לנו תור בסטודיו של אבי (משולם, הצלם שעובד איתנו בבית הספר) ואני אדאג להכל. אני מביאה בגדים, וגם חברה שלי שהסכימה לעזור לי ולנקות את בית הספר במקומי בזמן שתאפרי אותי. את עדין מסכימה לאפר אותי נכון?'
'בוודאי אמה, בשמחה' השבתי, 'אבל למה את צריכה להתאפר ולהצטלם? את רוצה לשלוח תמונות לילדים?'
'לא, אני רוצה להרגיש יפה' אמרה בחיוך. 'כל היום אני מנקה, פה ובמקומות אחרים כבר 4 שנים ברציפות. אני רוצה להרגיש כמו אישה שוב. יש לי בגדים שהבאתי איתי מקונגו, ואני רוצה להצטלם כדי שכשאהיה זקנה אוכל להיזכר שפעם, הייתי יפה'.
נמלאתי גאווה על כך שמתוך בית ספר שלם של מאפרים אמה ביקשה ממני לעזור לה להיות הכי יפה, אבל ידעתי גם שביקשה לא רק משום שידעה שאעשה עבודה טובה. היא ביקשה משום שבניגוד לרוב האנשים בחייה, אני הבטתי ודיברתי אליה, ולא דרכה. יש לנו נטיה מכוערת לשכוח לפעמים שהאנשים המוזרים למראה הממלאים את רחובותיהן של שכונות מסוימות בעירנו הם בני אדם, עם עולם פנימי וסיפור אמיתי לגמרי, כמו כל אחד אחר השוהה כרגע על הפלנטה. סבא שלי, שעל שמו נקרא הבלוג שאתם קוראים כעת, היה האדם שלימד אותי לחפש את האנשים האלה ולהושיט להם יד לעזרה בכל פעם שמתאפשר לי. כמי שהיה פליט בעצמו, זיכרון הבדידות, התלישות, האנונימיות ומבטיהם המזלזלים של האנשים ברחוב נצרבו בנפשו והוא חיפש לעשות תיקון דרך משפחתו, דרכי.

יום הצילומים הגיע, ואמה הגיעה לבית הספר מוקדם מהשעה בה קבענו. היא התרגשה כמו ילדה קטנה שעומדת לקבל מתנה גדולה שעטופה בסרט צבעוני ומסתורי. יחד עם אמה הגיעה חברה, כפי שנקבע מראש, שניגשה היישר למלאכת הניקיון.

התחלנו במלאכה. אמה ידעה להגיד לי במדויק מה היא רוצה, כאילו תכננה את כל היום הזה מראש ופרטה אותו לפרטים הכי קטנים שיש. 'אני רוצה איפור עדין ואלגנטי, שלא יכסה אותי אלא רק יעשה אותי יפה, שיהיה Kytoko', אמרה לי בביטחון. אני התחלתי לאפר ואמה התמסרה, עוצמת את עיניה וממתינה בסבלנות בזמן שהסתרתי את פגמי הגיל והעדויות למה שעברה עד לאותו היום (פניה של אמה מלאים בצלקות כהות שלא היתה לי התעוזה לשאול מהיכן הגיעו). מדי פעם, פקחה את עיניה והציצה מאחורי אל הראי הגדול שהיה ניצב מולה. 'Kytoko Karine, Kytoko!' אמרה לי פעם אחר פעם. חברתה של אמה נכנסת לחדר, וחיוך רחב נמרח על פניה. Kytoko. היא סיננה משהו בניב אפריקאי שלא זיהיתי, ואמה חייכה אלי ואמרה 'חברה שלי אומרת שאת מאוד מאוד יפה'. אמה ענתה לה באותו הניב, וכששאלתי מה השיבה לה אמרה לי:
"I told her you are more beauty from inside, not out"
נלחמתי בדמעות שמילאו לי את הגרון והבטן, וחשבתי על סבא שלי שבטח יושב עכשיו באיזה בית קפה קטן בעולם המקביל אליו הולך כל מי שמת, זולל איזו עוגה הונגרית ומשמין מנחת (האגדה המשפחתית מספרת שלעוגות בעולם הבא אין קלוריות).


חלק מהקסם של המקצוע שלי, הוא שאם אתה עושה את עבודתך בצורה טובה, האדם היושב בכיסא מולך אמור להיות נינוח ומלא ביטחון שהוא בידיים טובות. בדרך כלל, כ-10 דקות לתוך מלאכת האיפור, הכתפיים של המאופר שלי נשמטות ואני מבינה שהוא שחרר. הגוף משוחרר והוא כולו שלי – לעשות בו את מה שנשכרתי לעשות. זהו בדרך כלל השלב שהסיטואציה האינטימית של להימצא פנים אל פנים קרוב כל כך למישהו שעד לפני כמה דקות היה זר מוחלט עושה את שלה, ומתחילה שיחה אינטימית לא פחות. שאלתי את אמה איך הגיעה לישראל.
'לא הייתי אמורה להגיע לכאן'. אמרה לי. עזבתי את קונגו כי היה בלתי אפשרי להמשיך לחיות שם. השארתי את כל חפציי אצל אמא שלי, ונסעתי למצרים. שם גיליתי שמצרים מוסלמים לא אוהבים אותנו, גם כי אנחנו שחורים וגם כי אנחנו נוצרים. אז באתי לפה'
'איך הגעת לכאן?' שאלתי.
אמה צחקה ואמרה: 'בלימוזינה קארין, בלימוזינה מפוארת'. התעקשתי. 'ברגל' השיבה לי, והפסיקה לחייך.

 למדתי המון על האישה שלפניכם במהלך העבודה איתה באותו היום, אבל למדתי עוד יותר על החיים ועל כמה רחוק אנשים ילכו על מנת לשרוד, ולגדל את ילדיהם בכבוד (גם אם הם לא אלה המגדלים אותם). לאמה יש את 3 הסיבות הטובות ביותר בעולם להישאר כאן ולהרוויח כסף מצד אחד, או לחזור כלעומת שבאה מצד שני. תלוי על איזה צד של המטבע מסתכלים. לסיבותיה של אמה קוראים לידיה (14), לוי (12) וג'וזף (10). כשהיא מדברת עליהם, הקול שלה משתנה, והחיוך חוזר מיד להאיר את הפנים. היא קיבלה מעמד של פליטת מלחמה כאן בארץ, ומאז היא שולחת כמעט כל שקל שהיא מרוויחה בחזרה לקונגו. הילדים נמצאים אצל אמא שלה, ואמה עושה הכל על מנת לאפשר להם לחיות חיים אחרים מאלה שלה היו. היא סיפרה לי שעברה לפני שנתיים לגור בדירה זולה מאוד, עם עוד שותפה ממש מעל לתחנה המרכזית הישנה בתל אביב. המהלך הזה אפשר לה לחסוך עוד יותר כסף, בו השתמשה כדי לקנות אדמה שעליה נבנה ברגעים אלה ממש ביתה החדש בקונגו, שימתין לה לכשתשוב הביתה. כשאני שואלת מתי היא מתכננת לחזור, היא עונה מיד '4 שנים ושלושה חודשים'. זה הזמן הדרוש להשלמת בנית הבית, ושליחת ילדיה לבתי ספר ראויים באיזור בטוח יחסית של אקווטאה, העיר בה הם מתגוררים בקונגו.

האיפור מוכן. אמה ניגשת להתלבש, חושפת בפני גוף ערום ומצולק. צלקת מכובדת במיוחד משתרעת על בטנה התחתונה, אני מזהה אותה מיד משום שיש לאמא שלי את אותה אחת בדיוק. 'זו מזכרת מג'וזף שלי', היא אומרת בחיוך. אמה התבוננה בראי וחייכה, חברתה עומדת מנגד ואומרת בצהלה' Kytoki Aimee!! Kytoko kytoko kytoko'. היא ניגשה אלי, נתנה לי חיבוק ואמרה בעברית מושלמת: 'תודה מאמי!'.
אמה מקימבה, 38
אמה מקימבה, 38


מאוחר יותר באותו הערב חזרתי הביתה, הכנתי כוס קפה והתיישבתי מול המחשב עם הדיסק שהכיל את התמונות מהצילומים. הכנסתי את הדיסק ללפטופ ועד שנטען, פתחתי מילון אינטרנטי והקלדתי: kytoko. כעבור כמה שניות התנוסס מולי הפירוש: "מושלם; אלוהי; יפה בצורה אלוהית; ביטוי רחב השזור בעיקר בניבים אפריקאים שונים ובא לבטא הוקרת תודה עמוקה והתפעלות מיופי פיסי או רוחני"




21 תגובות:

  1. וואווו...אני עם דמעות בעיניים.
    אין ספק שאת KYTOKO!
    אוהבת,
    מיקי

    השבמחק
  2. תודה יקירתי, אוהבת ומתגעגעת...

    השבמחק
  3. מדהיםםםםםםםםםםםםםםם

    השבמחק
  4. קארינוש את כישרון מולדדדדדדדדדדד
    מנועם :)

    השבמחק
  5. עבודה נהדרת וסיפור מרגש. יישר כח.

    השבמחק
  6. סיפור יפה על שתי נשים יפות. מבפנים ומבחוץ.
    המושג kytoko אומץ...

    השבמחק
  7. אני מכירה את האשה הזו.
    פגשתי אותה כמוך בבית הספר.
    לקח לי זמן עד שהבנתי את הפלא שעשית.
    התחברתי מיד. אני מתרגשת מהתהליך והתוצאה ,
    ותודה על כך ששיתפת אותנו בזה.

    מדהים.

    השבמחק
  8. נעהל'ה, אוהבת אותך :) תודה רבה

    השבמחק
  9. מדהימה!!

    הכתיבה שלך משתפרת מפוסט לפוסט,
    מפאת מחסור מיידי בהבנה באיפור אני נאלץ להתפאר במה שאני מבין בו, לחזור ולומר, הכתיבה שלך מעולה, אני מחכה לבא בתור.

    השבמחק
  10. מרגש בטירוף. כל הכבוד! גם על האיפור וגם על הכתיבה

    השבמחק
  11. ריגשת אותי אהובתי טובת הלב! גם כתיבה מושלמת, גם נושא עדין מנקודת מבטך המיוחדת וגם לפני ואחרי שרואים רק בפוטושופ :)ידי זהב!

    השבמחק
  12. ממי שלי. את לגמרי kytoko ברמה הפנימית והחיצונית.
    דרמת לי לבכות ממש!
    כתיבה מושלמת ופשוט רואים את הניצוץ והשמחה שלה בעניים.
    מדהים מדהים!!!!!

    השבמחק
  13. קארין,
    אני קוראת ומתרגשת על אמת, עם דמעות שזלגו כבר מהעיניים.
    זו העבודה האמיתית: להסב אושר.
    כל הכבוד ותודה על ההשראה.

    השבמחק
  14. וואו איזה מהמם!!!
    עשית קסמים עם המכחולים שלך ולא רק על הפנים שלה אלא גם בנפש שלה-רואים לה את זה בעיניים.
    מדהים!!!!
    xoxo

    השבמחק
  15. וואו מהמם שאין מילים חוץ מיוצר נשימה

    השבמחק
  16. איזו מתנה ענקית לאישה המדהימה הזאת שעברה כל כך הרבה
    ריגשת אותי כל כך, אין ספק שאת יפיפיה מבפנים (וגם מבחוץ)♥
    וואו! הולכת לנגב את הדמעות ולהרגיע את הצמרמורת...

    השבמחק